תפריט
שתף:

ראש השנה 2020

בלוגים06/09/2020 12:07בלוגyael kollerחיים
אני לא בטוחה איך בא להתחיל את הפוסט הזה.
אתחיל ביום האתמול, ישבתי וניחמתי את בכורתי שבכתה ללא הפסקה על זה שמתגעגעת לסבתא וסבא, וניסיתי לנחם אותה (ואותי שמתגעגעת אליהם מאוד) שאנחנו שומרים עליהם בעצם זה שאנחנו משתדלים להמנע ממפגשים איתם . זה כמו אוקסימורון. 
שאלתי מה יעזור לה להתגבר על העצב,הצעתי לה לצייר ציור שנשלח להם , 
היא הסכימה מיד והלכה לחדר וחזרה עם לוח ציור מחיק 
שעליו צוייר בטוש כתום ציור קורע לב של מלא דמויות בוכות עם בועות חשיבה שבהן היו השתקפויות של סבאים וסבתות מחבקים.
שאלתי אם יש משהו שהיא תרצה להוסיף וכשענתה שלא , צילמתי את הלוח המחיק שלה ושלחתי לסבא וסבתא , שישאר להם בזכרון הטלפון . הם כמובן מאוד התרגשו וכפי שאני מכירה אותם בטח גם לחלוחית עמדה בעינהם . 
ואז בלילה אחרי שהלכה לישון , ישבתי וחשבתי מה אפשר להביא להם , מה אפשר להביא לה , איך אפשר לגשר על הפערים שבין המצוי לרצוי? לאורך כל השנים הרגלנו את עצמנו ואת ילדינו למפגשים משפחתיים בחגים , והנה הפסח שעבר ,עבר מבלי להפגש, כולנו קיווינו שבראש השנה הכל יראה אחרת , ושנצליח להפגש , כי "בקיץ הקורונה לא תשרוד את החום והלחות הארץ ישראלית" . שרדה גם שרדה. 

והנה, שנה חדשה מתחילה, ומה הלאה? לאף אחד אין תשובות , הדבר היחיד שידוע הוא שכלום לא ידוע, ואני לא פעם מוצאת את עצמי עונה על השאלות של הילדים, כן הקורונה תשאר פה כנראה עוד קצת זמן , יכול להיות שייקח כמה חודשים או אולי שנים עד שנבין איך מתגברים אבל אנחנו יחד ו-יחד ננצח הכל
והיחד הזה, שאני כל כך מדגישה בפניהם , מרגיש להם ובצדק, כל כך לבד, כי השנה כנראה לא נשב כולנו יחד פיזית לאותו שולחן. השנה שוב כנראה סבתא וסבא ישבו איתנו בזום , וכל אחד ישב בביתו כפי שמסתמן . 
אז איך כן נגיע אליהם ? לסבתא וסבא? 
שאלתי את הילדים אם יש להם רעיונות, הם העלו המון רעיונות לזום ,שליחת וידיאו בוואטסאפ , אמרו שנצלם להם סרטון אבל הכל הסתכם בכך שזו מדיה דיגיטלית והיא לא נשארת בשום מקום .
אז מה נעשה? 
הצעתי להם שנכין להם הפתעה משובחת, עם דברים שהם אוהבים ועם דברים של ראש השנה . 
מה זאת אומרת ? נשלח להם תפוח בדבש? שאלה הקטנה , "כמעט" עניתי. 
השנה , נכין להם מארז יפה , שיכיל דברים טובים כמו , צנצנת מקושטת ומעוטרת של דבש טעים, אולי עוגיות מעולות,דברים כמו בקבוק יין איכותי או שתי בירות טובות תוצרת הארץ , אחת לכל אחד מהם , כוסות שיוכלו להרים לחיים , פרחים יפים שיפיצו ריח טוב , לב קטיפה שיתלו להם למזכרת של אהבה, שוקולדים טובים , אולי קצת פיצוחים לנישנוש ליד הבירה, והכי הכי חשוב - נכניס להם לתוך המארז גם את הילדים , הנכדים! 
מיד הבן שלי שאל:"מה ??תארזי אותנו בתוך עטיפה???" לא ,צחקתי בקול אני לא אורזת אף ילד ! לא מוותרת עליכם, אבל אני כן עובדת על גרפיקה שתצליח להכניס את כל הנכדים לתוך המארז היפה הזה. "

איך אני עושה את זה? אני אדפיס את תמונתם על בלוק עץ עם רגליים, כך יוכלו להניח את תמונת הנכדים ולראות אותם לא רק בזום ולא רק בתמונות בטלפון , אלא גם כשישבו ללא מדיה דיגיטלית , הנכדים יהיו עדיין שם,עדיין איתם קרובים ללב. גם אם שוב יגיע סגר, כולנו שם ביחד , אמנם על המדף  אבל עדיף על המדף מאשר לא בכלל ...
עכשיו רק נשאר לי לבחור משפט או שניים שיהיו משפטים לא סטנדרטיים , לצרף לדבר היפה הזה. אולי אמרת כנף, אולי פסוק מרגש, אני חשבתי על ציטוט משיר מסויים אבל יש כל כך הרבה שירים שאהובים עליי ולא יודעת מה לבחור, יש לכם רעיון? אם כן אשמח לשמוע אותו.
:)


שתף ב
תגובות
על מנת לכתוב תגובה יש להתחבר