תפריט
שתף:

איך לחזק את הביטחון העצמי של ילדנו?

בלוגים10/11/2020 10:39בלוגשפת האדמה - תקשורת מחברתמדריכים וטיפים

אנו נתקלים בשונות רבה בין ילדים ובני אדם בכלל, ביכולות הפנימיות שלהם, מבחינת חוסן נפשי, בטחון עצמי, היכולת להתמודד עם קושי או כשלון.

אך מה מפריד את הילדים הללו בעלי הבטחון העצמי מאלו שחסרים אותו?

האם מדובר ביכולות טבעיות, מולדות? או שמא ניתן ללמוד חוסן נפשי?

האם לסביבה או לנו כהורים יש יכולת השפעה על בניית הבטחון העצמי והחוסן הנפשי של ילדנו?

כפי שהינכם בוודאי מנחשים- התשובה היא – כמובן שכן!

המילה "חוסן" מזכירה לנו את המילים חסון , חוזק . כלומר משהו שיש לך או אין לך וזהו איננו המצב.  אם מסתכלים על המילה חוסן כ"מחסן"- בו אני מאחסנת כוחות נפש , קשרים, חוויות- אז יש לנו הסתכלות מורכבת יותר על המונח חוסן כמשהו שניתן לפתח אותו לאורך השנים. 

מהו חוסן נפשי?

חוסן נפשי הוא מונח שנבחן בתחום הפסיכולוגיה החיובית ומשתמשים בו רבות בנושא של משבר וחירום. אך, חוסן נפשי הוא למעשה היכולת הפסיכולוגית של כל אדם וילד להתמודדות חיובית עם שינויים, אתגרים, מצבי לחץ וכמובן גם משברים.  החוסן הנפשי בנוי משתי יכולות של הילד: האחת, היא היכולת לשאת חוויות מלחיצות או פוגעניות.
השנייה, היא היכולת להתאושש ממצוקות - להסתגל למצב החדש. 

ממה מורכב חוסן נפשי?

ישנם ארבעה משאבים או אבני בניין המרכיבות את החוסן הנפשי של ילדנו:

אבן הבניין הראשונה היא אופטימיות. אופטימיות עונה לשאלה: האם אני אצליח? זוהי פרשנות חיובית שאומרת: אם אנסה, אצליח.
מדוע אופטימיות עוזרת? ראשית, מי שאופטימי, יעשה יותר ניסיונות להצליח, לא יתיאש מכשלון ויראה בו חלק מתהליך ההצלחה. כל זאת תוך חווית רגשות חיוביים יותר. שנית,  אופטימיות עוזרת לגייס משאבים אחרים- היא מחזקת מרכזים במח שאחראיים על למידה, שיתוף פעולה וצמיחה. שלישית, ממצא משמעותי שנראה אצל אנשים אופטימיים- הוא שאנשים אופטימיים לא משייכים הצלחה או כישלון לערך הפנימי שלהם. מבחינתם הצלחה או כישלון אינם מגדירים אותם.

אבן הבניין השנייה היא  תקווה- תקווה נכנסת לפעולה כאשר דברים נהיים מסובכים. שאלת התקווה היא איך אני אצליח? גם אם הדברים כרגע לא עובדים- אני מבין שאני בתוך תהליך - יש עוד תקווה להצלחה. פרופסור לפסיכולוגיה בשם קרול דווק- מספרת על כוחו של ה"עוד לא". היא מספרת כיצד הגיעה לאחד מבתי הספר בארה"ב ושם פגשה במורה שאינו נותן את הציון "נכשל" במבחנים. במקום ציון "נכשל", הוא נותן ציון "עוד לא". דווק מספרת כיצד התקווה שציון "עוד לא" מעניק- מאפשרת למידה מהטעויות, ובניית "גשר" לעתיד של הצלחה.

אבן הבניין השלישית היא תחושת מסוגלות- והיא עונה על השאלה: האם יש לי את הידע כדי להצליח? תחושת מסוגלות בנויה על התחושה של הילד שהוא יודע מה הוא יכול לעשות. מה תכנית העבודה שעומדת בפניו, מה השלבים בדרך להצלחה. 

אבן הבניין הרביעית היא עמידות או חוסן- והיא עונה על השאלה האם יש לי את הכוח להיכשל ולנסות שוב? מדובר ביכולת לעמוד בפני קושי בלי להתמוטט. 

כל אלו הן אבני הבניין של ההון הפסיכולוגי של הילד שלנו, בטחון בעצמו, שיאפשר לו להתמודד עם אתגרי החיים, עם שינויים, כשלונות או משברים.

נשאלת השאלה כיצד נוכל לעזור לילדנו לבנות מחסן כזה של משאבים שיסייע להם להתמודד עם שינויים בחייהם?

ישנם מספר דברים שנוכל לעשות אם ברצוננו לעזור לילדנו לחזק את הבטחון העצמי שלו, לפתח הון פסיכולוגי וחוסן נפשי:

  1. נרצה להתמקד בתהליך שהילד עושה ולא בתוצאה-  למשל: אם אני רוצה שהילדים יסדרו את החדר,  אכנס לחדר ואראה שעדיין יש בלאגן, יש פער בין מה שאני רואה שקיים (בלאגן) לבין הציפיות שלי (סדר). מצב כזה יכול לגרום לתסכול וכעס. אך, כשאני מסתכלת על התהליך- אני שמה את הדגש על מה שכן קורה.  אני יכולה לראות שהילדים כן  סידרו את הלגו ואת הפאזל,  הם באמצע תהליך. הם כן מסדרים. ויש להם עוד מספר מטלות עד שיסיימו. כדי לחזק באחון עצמי אצל ילדי- תמיד ארצה להאיר את הדברים שכן קורים.


  1. נרצה להיות מעודדי למידה ולא להיות לא מקור לידע או לפתרון לבעיות- למשל: הילד בא עם שאלה מסויימת,  במקום לתת לו תשובה, אפשר ללמד אותו כיצד ללמוד-  אפשר לומר, "שאלה טובה, בוא נפתח אינציקלופדיה או גוגל ונחפש תשובה". כך, אני מלמד את הילד שלי מהם מקורות הידע. לאורך זמן, הילד ידע איך לפתור בעיה או קושי בעצמו. 



  1. נרצה לטפח תקווה בילד- התפקיד שלנו כהורים הוא לא לשרטט לילדים שלנו גבולות, לא לומר להם מה הם יכולים או לא יכולים להיות או לבצע. ראשית, מאחר שזו רק פרשנות שמקורה בניסיון החיים שלנו ואיננו באמת יודעים (אף אחד לא יודע).  שנית,  החיים וההתנסות האישית של ילדנו, הם אלו שיראו להם את הגבולות שלהם. התפקיד של ההורה כאמור- הוא לטפח אצלם תקווה. כיצד עושים זאת?  אני כהורה ארצה להיות היועץ של הילד. דמיינו לעצמכם שהילד במבוך- הוא רוצה להתפתח ולאתגר את עצמו. במצב כזה אני לא ארצה לומר לו – "תוותר. המבוך הזה לא בשבילך", כי אם אעביר את המסר הזה שוב ושוב- אגדל ילד שלא מאמין בעצמו, ויתכן ויוותר על אתגרים בכלל. מצד שני, אני לא ארצה לדחוף אותו יותר מדי להסתדר לבד. אני כן ארצה לייעץ לו. להראות לו את דרכי הפעולה שעומדות בפניו, את אפשרות הבחירה. 


  1. נרצה לתת שבחים ולא תגיות- כולנו מסתובבים עם תיוגים על עצמנו (תלמידה טובה בלימודים, מפונק, וכו') התיוגים משמעותיים מאוד בחיים שלנו- מאחר והם מנהלים אותנו. זה לא משנה אם אנו משתפים פעולה עם התווית הזו או מורדים בה. 

אין תווית חיובית. כי היא גורמת לילד לרצות לעמוד בציפיות חיצוניות ולא על פי ערך פנימי שלו. למשל ילד שתויג כ"ילד טוב" יכול כל חייו להתנהל כמו הפרשנות שלו לילד טו על פי הוריו. או לבעוט כל חייו בתווית של "ילד טוב" ולנסות להוכיח שהוא בעצם "ילד רע". מחמאות הן לרוב תוויות. ולמרות שכוונת נותן המחמאה היא חיובית, היא יכולה לגרום לרגשות לא נעימים אצל מקבל המחמאה אם אינו מסכים עמה. חשבו על מצב בו בו אתן מגיעות לעבודה, לא הספקתן להתארגן בבוקר ואתן מרגישות שארתן נראות זוועה.  כאשר אתן משתפות את תחושתכן עם חברה היא אומרת "מה פתאום? את מהממת!" האם זה גורם לך לתחושה נעימה או לתחושה חמוצה יותר…? לרוב זה יגרום לתחושה שהחברה לא באמת רואה אותך ביום יום ולא מחוברת לרגשותייך.  

לעומת מחמאה ותגית , ישנו  שבח. שבח  לא מנוסח בכותרת.  שבח מתייחס לעובדה שקרתה. למה שאני ראיתי כהורה. כשאני נותן לילד שלי שבח, אני מראה לו שהוא ומאמציו נראים ומשמעותיים. למשל אוכל לומר לילד שלי: ראיתי שסידרת את הצעצועים בסלון.  זה לא נעלם מעיני, המאמץ שלך משמעותי עבורי. 

שבחים בונים  את תחושת המסוגלות והביטחון העצמי של הילד. כי הוא מאפשר לילד ללמוד מהתנסות חיובית, לדעת בדיוק מה הפעולה שערכית בעיני הוריו. שבח מאפשר לילד להרגיש שההורה רואה אותו ף שהוא משמעותי עבור הוריו, ושערכו הפנימי לא תלוי בהתנהגותו. 


איך נעניק שבח לילדנו?

  1. נדבר רק על מה שראינו- נתייחס רק למה שראינו שקרה בפועל, רק לפעולה מסויימת בסיטואציה מסוימת ולא לאדם. 

  2. נציין ערך - נציין את הערך שהפעולה מייצגת לדעתנו.

  3. נציין מה הפעולה גרמה לנו להרגיש- שיתוף בתחושה שהמעשה יצר אצלי.

שבח לדוגמה: "ראיתי שחלקת את הבמבה עם אחיך הקטן.  זה מעשה מאוד נדיב. זה מאוד משמח אותי".


לסיכום,

מודעות למרכיבי החוסן והעצמתם בקשר עם ילדנו, המנעות מתיוג ילדנו והענקת שבחים על פעולות ספציפיות שעשה- יחזקו את ההון הפסיכולוגי ואת הבטחון העצמי של ילדנו.


רוצים להרחיב את הידע בתקשורת מחברת עם ילדכם?

אתם מוזמנים לצפות בשיעור מבוא הקורס "להיות ההורה שרציתי" במתנה!

הכנסו לאתר הקורס-  https://my.schooler.biz/s/22608/Adama


שתף ב
תגובות
כתוב תגובה:
שמכם:

אתר:

תגובה: